הפרעושים הם חרקים זעירים מוצצי דם, הגורמים למטרדי עקיצות ועלולים להעביר מחלות לאדם ולבעלי חיים. נוכחותם קשורה בנוכחות בעלי חיים, המשמשים להם כפונדקאים, בעיקר כלבים, חתולים וחולדות. בעולם קיימים יותר מ-2000 מינים שונים של פרעושים.
הפרעושים בישראל
בישראל ידועים כ-40 מיני פרעושים, ביניהם:
פרעוש החתול (Ctenocephalides felis) - השכיח מבין הפרעושים הנטפלים לאדם ולחיות משק החי. בטבע הוא טפיל על חולדות, חתולי בר, תנים, נמיות, צבועים, וארנבות. זהו מין הפרעוש הנפוץ ביותר על גבי כלבים וחתולים, בבתים ובחצרות. מין זה גורם את רוב מטרדי עקיצות הפרעושים. בתנאים מסוימים עלול פרעוש החתול להעביר את החיידק הגורם לטיפוס מוריני. בעלי חיים וילדים שבולעים את הפרעושים הבוגרים יכולים להידבק בתולעי סרט.
פרעוש הדבר (Xenopsylla cheopis) - למרות שאינו המין האחראי לרוב המטרדים הנגרמים מעקיצות הפרעושים, חשיבותו רבה, בהיותו וקטור למחלת הדבר ולטיפוס מוריני. תפוצתו כלל עולמית וחופפת את תפוצת הפונדקאי העיקרי שלו - החולדה הנורווגית.אוכלוסיות פרעוש הדבר מגיעות לשיא בחדשי הקיץ. באוקטובר חלה ירידה ניכרת בשכיחותו ובחורף הוא נעשה נדיר למדי. פרעוש הדבר שכיח בארץ על חולדות אך נדיר על מכרסמי בר.
פרעוש האדם (Pullex irritans) - היה נפוץ במשכנות האדם בעבר, כיום הוא די נדיר בסביבתו המיידית של האדם בשל הבנייה המודרנית ותנאי ההיגיינה. בטבע נפוץ פרעוש זה על יונקים גדולים שוכני מערות כמו דרבנים, גיריות, תנים, שועלים ונמיות. פרעוש האדם עלול להופיע באזורים בהם מתקרבות חיות בר לסביבת האדם, כגון משקים כפריים וחוות.
הדברת פרעושים
הדברת פרעושים יעילה חייבת להתבצע תוך טיפול משולב בבעלי החיים הפונדקאים ובסביבה. הפונדקאים הנפוצים בבתים - חולדות, כלבים וחתולים, מסתובבים במקומות שונים, נפגשים עם בעלי חיים אחרים וקולטים מהם פרעושים חדשים. בעלי חיים משוטטים שאינם בני בית ממש, כגון חתולי רחוב וכלבים משוטטים, עלולים גם הם לגרום למפגעי פרעושים חמורים בחצרות הבתים. כשמתאפשר הדבר יש להעדיף שיטות הדברה שאינן כוללות שימוש בתכשיר הדברה כימיים. כאשר נדרש שימוש בתכשירי הדברה כימיים יש להקפיד להשתמש אך ורק בחומרים מאושרים ובהתאם להוראות שעל גבי התווית. אם יש צורך לבצע טיפולים חוזרים, יש להקפיד על שימוש לסירוגין בחומרים הפעילים כדי למנוע התפתחות עמידות.
